מי מכירה הואפונופונו?

 

מי לא מכירה את הכלי האדיר ומשנה מציאות הזה?

ומי שמכירה -מי מכן מוכנה לקבל פרשנות אישית חדשה וסופר אפקטיבית לכלי הזה?

ומה לעזאזל עושים איתו?

הואפונופונו הוא כלי משנה תודעה.

מהו ההבדל בעיניי בין תודעה למודעות?

*מודעות זה אומר שאני יודעת שאני יודעת משהו,לאוו דווקא מיישמת את המידע הנ:ל (למשל אני יודעת שסיגריות עלולות להרוג אותי וממשיכה לעשן)

אני יודעת שאני לא יודעת מספיק ספרדית,ואני לא עושה עם זה כלום.

אני יודעת שיש מלא איך להתפרסם דרך הפייסבוק,אבל לא מוציאה כל מה שאני יודעת על גבי הפלטפורמה הזאת..

לפעמים במודעות יש הרבה נזק.כי המיינד יודע,והגוף לא מיישם,זה מייצר תסכול.

דבר נוסף שהיא עושה -מודעות,היא מייצרת תבניות.קבעונות מחשבתיים.

זה מה שאני יודעת וזהו.

אחד הנזקים הבלתי מורגשים שקורים בהכשרות מאמנים או בשלל הקרסים להגברת המודעות(למרות שמלמדים לשאול שאלות-אבל הן שאלות שבגוף השאלה כבר מופיעה תבנית,כלומר,מלמדים לשאול את הפתרון היחיד בעצם.או שמלמדים לשאול וישר לענות רשימת פתרונות.או שמלמדים לשאול דיעות של אחרים,שהתשובות שלהם מייצרות קבעונות ותבניות)

הוא יצירת תבניות חדשות ,בעטיפה של "הכל אפשרי עבורך עכשיו" במקום אלה שהיו או בנוסף.

שזה דבר מהמם ,אבל הוא סוגר את התודעה הרחבה לפעמים.

למה?

כי כל תאוריה היא תאוריה.היא לא עובדה .נכון שהיא עובדת,אבל כל עוד היא פתוחה לפרשנות רחבה ברמת היא יישום-היא עדיין דיעה.

אבל מה?

היות שאנחנו בתוך קורס,אננו בעצם עוברות "שטיפת מוח",ונמצאות בתחושה שהנה.זאת האמת עכשיו.כי היא מסתדרת לנו,היא מניעה לפעולה וכו.

הכל טוב ויפה-כל עוד זה עובד.

אבל בהקשבה לגוף,למה עדיין יש תחושת חוסר?

למה באמת יש ריצה מקורס לקורס?

איך כשמסיימים קורס באופוריה-כמה ימים אחר כך-יש תחושה שצריך ללמוד עוד?

אגב-הידיעה הזאת שקורס גורר לקורס,עובדת יפה בבתי הספר למקצועות המודעות וההתפתחות האישית,כי אין לי סוף.

אגב-אם עד כה הצטייר שאני נגד-אז ממש לא!אני בעד!!

אני רק רוצה לשתף דיעה אישית שלי לגמרי דרך פרשנות לכלי מדהים.

תודעה-היא בעצם ההבנה,שכל דבר שאת יודעת (והוא לא עובדה) נתון לעוד פרשנות,ובכל רגע נתון את הרבה יותר לא יודעת מאשר יודעת.תודעה היא ההבנה שמה שאת קוראת לו מציאות.הוא לאוו דווקא בעצם -המציאות.זו רק המציאות שאת יכולה להבין באותו רגע.

תודעה היא היכולת להגיד,אוקי-מה שאני חושבת עכשיו,זה לא האמת בכלל.פשוט נורא נוח לי להסכים לחשוב כך.

ואז ישנה תקיעות.

קודם כל-חיים בתחושת חוסר.זו לגמרי בעיה תודעתית.וכך גם גדלנו.."בלתי מספיק"…"זה לא מספיק" "את לא מספיק"..

כיוון,שמי שלימד אותנו לחיות בתודעת חוסר,הם אנשים שסמכנו עליהם ,אנשים שקיבלו את האמון ומשם נולד הבטחון האישי שלנו,קיבענו את התפיסה הזאת.של חוסר.

אבל זו לא האמת.כי אם חיים בתחושה של חוסר,מפספסים את אמת החיים הנוכחית.

החוסר האשלייתי מקבל הנצחה גרנדיוזית על חשבון מציאות ה"יש.(אני מדברת עלינו,בני המזל ,הבריאים בנפשם וגופם,שיש לנו את הפריויליגיה הבלתי מובנת מאליה לחיות בשלום ולהתעסק בשאלות פילוסופיות על מהות החיים)

העיסוק בהגדרה מסויימת של תוצאות-ממסמסת לגמרי את היכולת האוטודידקטית להבין,שכל דבר הוא תוצאה שבאה ללמד אותך.

נגיד שהגדרתי,שהשבוע אני רוצה 4 מתאמנות חדשות!!

בפועל-העליתי פוסט כל יום.במלא מקומות.שלחתי הודעות.השקעתי כל יום שעה.בתוצאה-אף אחת לא פנתה.התוצאה לעומת המטרה שהגדרתי היא עכשיו בפער.

אבל האם זו התוצאה היחידה?

ממש לא.

זו תוצאה שבאה ללמד אותי.השאלה אם אני מוכנה עכשיו ללמוד ולהתקדם,או להתייסר ולהיתקע.

וכאן נכנס ההואפונופונו.

תבינו-כל לי אימוני,יש לו אינסוף פרשנויות ויישומים.

לכן,אפשר עם כלי אימוני אחד-לשנות יומיום חיים שלמים ,ובכל תחום.

כי בסופו של דבר-כל כלי מלמד הקשבה לגוף ולתחושות ,ניתוק מהמיינד ששייך לקולות נרעישים של החברה-קבלת החלטה-התמודדות עם התוצאות.

וחוזר חלילה(אבל גם זו תאוריה שלי,כן?זו לאוו דווקא האמת,כי זו דעה שפתוחה לפרשנות אינדיבידואלית של ל אדם)

כשאני כותבת,למשל המאמר הזה-אני עושה אותו קודם כל ובעיקר=

-עבורי.אני לא יודעת איך להתחיל אותו ואין לי מושג לאן הוא ייקח אותי,ומה תגיבו עליו ואם בכלל תקראו.

אני לא מותנית באף אחד מהנ"ל.

אני מקשיבה לגוף,שקם על דעת עצמו בארבע וחצי בבוקר,כי היה לו משהו שהוא רצה להגיד.

אז הואפונופונו-

בדרך כלל הכלי הזה נלמד,כיכולת של תיקשור בין האדם לילד הפנימי שבו.

הואפונופונו היא שיטת ריפוי שפותח בהוואי,ויש לה יכולת ריפוי מרחבית של בני אדם על ידי תיקשור ושינון של מנטרות.

64 מנטרות.

מתוכן ישנן 4 מובילות.

*אני אוהבת אותך

*אני מצטערת

*אנא סילחי לי

*תודה.

מהי הפואנטה בעצם?ומתי משתמשים במנטרות?

כאשר ישנה חסימה בתקשורת.למשל-כעסתי על הילד של,והוא כועס עליי,ואנחנו לא מצליחים לתקשר.הכעס לא מועיל לי,אבל אני בטוחה שאני צודקת.אותו דבר גם הוא חושב.

אני מתחילה לשנן-

אני אוהבת אותך.אנא סילחי לי.אני מצטערת.תודה.

נהוג לחשוב-שהפנייה הזאת היא לשריטות ילדות,לילדה הפנימית שכרגע הילד הקפיץ לה את הפיוז,את האוטומט,את האיפה שלא נוגעים לה.

הרבה פעמים,כשמגיעה אליי מתאמנת שלא מכירה הואפונופונו ,אני מלמדת אותה ,היא אומרת לי "מה פתאום?אני לא מבקשת סליחה!"

אז אני מסבירה..

"מכירה את זה,שרוצים להסיח את הדעת של ילד ממשהו אז אומרים לו "יואאו,תראה,הנה ציפור?,,,כדי לשנות את התגובה שלו על ידי פעולת הסחת דעת,מניפולציה ריגשית גרידא,כדי שיתנהג כרגע לשביעות רצונינו ויפסיק לבכות/לכעוסלהתנגד.

זה מה שעושה הואפונופונו.

היא מרגיעה בנו את ההתנגדות לעצמינו להרגיש כרבע טוב,ולא לכעוס.

למילים יש יכולת ריפוי.

(זוכרות איך לפעמים נסנתן לקורס עצבניות רצח ,ויצאתן עם הילה מוארת של אור אהבה?המתאמנות שלכן-נכנסות אליכן מיואשות לגמריי,ויוצאות עם מוטיבציה ואנרגיית חיים של לכבוש את העולם ועכשיו?)

זה בדיוק עושה את העבודה הזאת על המיינד!!

4 המנטרות האלה-הן בעצם שיח שלכן עם המציאות ,עם הפרשנות של המציאות שאתן חוות כרגע.

שינון של המנטרות האלה,עשרות פעמים ביום,כל פעם שנכנסת מחשבה מטרידה לראש המהתל שלכן-מעניק אנרגיית ריפוי לגוף קודם כל,ודרכיכן לייקום ולתוצאות שלכן.

אם את מרגישה נעולה ומכווצת מפנים,התחילי לשנן –

"אני אוהבת אותך"

"אנא סילחי לי"

"אני מצטערת "

"תודה"

ככה בראש.כל פעם מחדש.

אל תצפי לתוצאה מסויימת.שחררי את זה שאת יודעת שמכל דבר שתעשי תקרה רק תוצאה אחת שאת רוצה.זו לא תוצאה באמת.

זה אחלה לזמן,זה אחלה לפעול למען.

זה יותר אחלה לפעול בכמה יקומים במקביל.

באחד מכוון תוצאה ופועלות

והשני פשוט אוהב את מה שמגיע ופרוש למרחבים של לא מודע ולמידה..

יום של אנרגיות ואהבה מאמנות שלי..

נבחרת החלומות אתן..

אני אוהבת אתכן

אנא סילחו לי

מצטערת

תודה