שיטת "הפרוטוקול"-איך פיתחתי אותה בכלל,ומה היא עשתה לי בחיים

כשמתאמן עונה לך על שאלות ב"לא יודע ",למה הוא מתכוון?מה ,הוא באמת לא יודע תשובה לשאלות על עצמו?במידה ולא שאלת שאלה של ידע,ידע עובדתי,כזה שאו שיודעים אותו או שלא ..(למשל,כמה מינוס יש לך בבנק?והוא באמת מעדיף שלא לדעת,שזו כבר שיחת אימון אחרת 🙂

אני מדברת על שאלות,בסגנון: מה אתה רוצה?מה יעשה אותך מאושרת?במי זה תלוי?

אם התשובה לאלה היא "לא יודע/ת"!הנה לנו חמקן!

איך מתמודדים עם זה?

קודם כל,מתוקף תפקידך כמאמנת,את מראה,שמשקפת לו בדיוק איך הוא חושב ומתקשר עם עצמו וגם עם סביבתו,מסכימה?

כן!

אם הוא עונה לך "לא יודע ",כך הוא מדבר גם עם עצמו. כך עונה גם לעצמו. וכך מתחמק לאט לאט ובטוח משאלות הרות גורל.

מילדות,ברגע שנענה למישהו "לא יודע ",הפידבק שנקבל הוא שינוי השיחה למקום אחר ,או שנקבל עצה !נשמע בדיוק מה אנחנו רוצים וצריכים לעשות. ונתרגז. כמאמנות,אסור לנו לעשות את זה. מחובתנו,לייצר שיחה מנקודת מבט אחרת.

NO MORE!

אדם יודע מה הוא רוצה,הוא מפחד להגיד. לפעמים כל כך הרבה זמן,שהוא מאמין שהוא לא יודע.

הכיני 3 דברים,ובואי נצא לדרך-

1.הקשבה של ינשוף

2.חדות של נץ

3.סבלנות של צב וכוס מים גדולה. לא לצב. לך!

שלב א'(החלק האדום במחשבה )-אין "לא יודע "!

הצגת הדילמה,"אני רוצה,אבל לא יודעת מה לעשות"."אני לא יודעת מה אני רוצה "..

שאלת שאלה אישית את המתאמן,והתשובה "לא יודע " מופיעה בטקסט שלו.

כשהוא מסיים לדבר,דבר ראשון נשים לו סימן שאלה .

"אתה לא יודע ?"-שימי לב-בלי שיפוטיות!בטון דיבור נקי,לא מתנשא ולא מרמז שכאילו הוא יודע,וסתם אומר.

יש מתאמנים עקשנים,שיכולים להגיד "לא יודע" הרבה פעמים.

את יותר עקשנית

שבי רגוע,הישעני בכיסא,פוקר פייס,הקשבה,ונסי לזהות את בפניו את החשיבה.(אם העיניים שלו מסתכלות למצח שלו כלפי מעלה,הוא חושב,מנסה להיזכר-לא להפריע!)

סימן שאלה,את שמה פעם אחת,שותקת,ולא מורידה ממנו את העיניים שלך!

הוא יתפתל,יתרגז,ינסה להצחיק אותך..ככה הוא חושב,זו יציאה מ"אזור נוחות ",ככה זה נראה,ויכול להיות מאוד שאתך, זה קורה לראשונה.

מרגע זה,ולמשך 5 דקות השיחה הקרובות,האופציה להגיד "לא יודע "אינה קיימת. שימי לב,אם תתעקשי על כך בשתיקה,לאט לאט הוא כבר יתקן את עצמו בהמשך השיחה!

שלב ב'-הקשבה למונולוג שמגיע,"הניסיון שלי"(החלק הצהוב)

אחרי שלב ההתפתלות,כשאת ממשיכה להקשיב,לשתות מים לסירוגין ,ולהישיר מבט לתוך עיניו(יש מתאמנים אלופי העולם בהחזרת מבט ישר,שווה להתאמן כל יום לפחות 10 דקות ב"מלחמת עיניים ",עד שאתן מצליחות להחזיק מעמד,במבט ישיר ושותק לפחות 5 דקות,מבלי הצורך להגיד משהו ו"להציל " את עצמכן מהסיטואציה הנ"ל)

בשלב הזה,את תשמעי את כל הסיפור שלו ניסיון החיים שלו.מה מעכב אותו,הקשר עם ההורים,כל חוויות כישלון וההצלחות. אם תקשיבי היטב,תשמעי גם מה הוא רוצה..אם זה לא קרה פה

כדאי לשים לב לשלב ג'-"הם אומרים ש.."(החלק הכחול)

לרב בני אדם,יש שיחות דמיוניות בראש עם אנשים,שהם משמעותיים בחייהם. בעבר,בהווה ובעתיד. היום נוסף לנו ממד חשוב מאוד נוסף-רשתות חברתיות.

אנחנו "דופקים חשבון" לאנשים האלה שמדברים איתנו בראש. חשוב לנו מה הם יחשבו עלינו,מה הביקורת שלהם..הרי אם אעשה מה שאני באמת רוצה,מישהו ייפגע ממני?הילדים שלי?

ומה עם המורה ביסודי,שהטמיעה בי את ההבנה שאני פוטנציאל לא ממומש?

ומה עם כל האזהרות שקיבלתי במהלך חיי,שאם אנסה -אז אכשל?

מה יחשבו בני הזוג על הבחירות שלנו?

השיחות האלה בראש,הרבה פעמים מסרסות. וחשוב מאוד לזהות אותן,ולנתח אותן.

"לא נעים לי מ….."וכו'…לכל אלה חשוב מאוד מאוד לשים דגש.

מה שמכניס אותנו לשלב הרביעי "אבל,אני לא יכולה "(החלק הירוק)

כשאנחנו לא רוצים לעשות משהו,למרות שאנחנו רוצים את התוצאה שלו,לעתים,בתקשורת שלנו ,"נדביק לו מוגבלות פיסית ."כי אי אפשר להתווכח עם זה.

"אני רוצה לבוא לכנס,וזה גם ממש ממש חשוב לי,אבל אני לא יכולה לצאת מהעבודה בשעות האלה"…

זה לא שאת לא יכולה,את לא רוצה לשלם את המחיר ,שאת חשובת שיש לבחירה שלך לצאת מהעבודה ,את לא רוצה להתאמץ לבקש יום חופש,או אולי לא נעים..

העניין שעם "תירוץ" כזה,קשה מאוד להתווכח. ולמדנו בחיים,בדיוק מה להגיד,כדי שלא ינסו לשכנע אותנו להתאמץ..

"אימא,אני לא יכול לסדר את החדר,כואבות לי הרגליים",ושנייה אחרי זה רץ לשחק כדורגל..

בתקופתי,היה תשדיר שירות,ללקויות למידה :"כולם אומרים לי,שאני לא רוצה. הם לא מבינים שאני לא יכול "?-שווה לבדוק פה,האם המוגבלות אמתית,עובדתית אין מה לעשות בנידון?פתרונות אלטרנטיביים?

השלב החמישי ,והאחרון-"אבל,אני רוצה "!(החלק הסגול בתרשים)

הגענו. אחרי שניתחנו,אספנו נתונים,הקשבנו לסיפורים..הגענו. השלב הזה,הוא מרגש,מרגישים שהמוטיבציה מתחילה לעלות. הסרנו את כל "שכבות המחשבה",שטשטשו את הדרך לרצון האמתי.

לחופש לבחור באמת!

הגענו ליעד!

דברו עליו. על היעד הזה. על החלום הזו,תכננו אותו. בדקו מה אפשר כבר להתחיל לעשות כדי שהוא יקרה.

שיחה כזו יכולה לארוך מפגש שלם,ואפילו כמה מפגשים.

התרשים יכול ללוות אתכן,אתן יכולות לתת אותו למתאמנים כתרגיל באימון,כשעורי בית,כתרגיל בסדנאות אימון ואפילו כחלק מהרצאות.

המלצה: תתחילו עם עצמיכן כתרגול!

לסיכום:

1.ניסוח הדילמה :"לא יודע/ת מה לעשות!מצד אחד…מצד שני…(צומת דרכים כביכול,ובינתיים הבחירה היא להישאר במקום ולסבול ,כי לא נמצאים באופציה השנייה)

2.למשך 5 הדקות הקרובות בשיחה,האופציה לענות "לא יודעת "-לא קיימת

3.הקשבה

4.שאלה קצרה,ואם אין תשובה לשאלה,לשתוק .לשתות מים,ולתת לו לחשוב,להתפתל אם צריך. אל תוותרו לו,זה חשוב !

5.הכלה של תוכן השיחה,ניתוח מעמיק לפי התרשים,לפי הצבעים והשלבים

6.נסו בעצמיכם לפני הכל!

בהצלחה!

עינבל אבוטבול

מאמנת מאמנות

יבנה