שלב 1 בתהליך אימון-ובתחילת כל מפגש מחדש ,בעצם(-הוא הכנה מנטלית לשינוי )בתחילת תהליך האימון חשוב לעשות עם המתאמן שלכם תיאום ציפיות ולהציג את הכללים שלכם. הכללים הם שלכם. הם גם פיסיים, בנראות של הקליניקה/חדר האימון שלכם ,וגם באמירות ובהתנהגות שלכם. למשל: בישיבה כיסא מול כיסא בינכם יש שולחן קטן עם שתייה ,טישו וכיבוד ,מייצר גבול ברור, והוא מאוד חשוב באימון. כללים מייצרים גבולות וגבולות מייצרים בטחון ושליטה בתהליך ובתגובות האוטומטיות שלכם כמאמנים ושל המתאמנים שלכם)כמובן, תוכלו לקחת את ההתנהלות הזאת למערכות יחסים שונות בחייכם ,וראו אולי זה מוביל לשינוי ,גם שם(. ובתוך גבולות ברורים -יש מרחב חופשי יותר לשוחח באמת. למה כוונתי? תארו לכם את חוקי הכביש-אנחנו עוברים תאוריה-כדי לוודא שאנו מבינים את כללי הבטיחות בכביש. לא רק עבורנו ,אלא גם עבור הסביבה. אם חלילה אפספס רמזור אדום ,אני עלולה לפגוע בי ובסביבה ,לעיתים למצב של אל חזור. כך אנחנו במערכות יחסים, עם מתאמנים ועם אנשים סביבנו. אם אני מגדירה, שאימון מותנה בהכנת שעורי בית בין מפגש למפגש, ומתאמן לא עושה זאת- התהליך יתקע, הוא יבוא אליי בהאשמות, והגבול שלי מטשטש, ואני עלולה להגיב באוטומט ולהאשים חזרה. נפגע החופש ביננו. דוגמה לכללים: הגעה בזמן ,הסדרי תשלום ,זמן מפגשים, טלפון נייד ,מסטיק )מומלץ בחום-לא ללעוס מסטיק, זה פוגע בתקשורת האותנטית שלכם ,ו -מפריע לבכות .כשאחד מדבר השני-מקשיב ,ולא להבטיח תוצאות. חשוב להסביר את ההבדל בין מאמן ליועץ ,כבר בשלב זה. וההגדרות חשובות. אתם אינכם אמורים לתת עצות, אלא לגרות לפתרונות ע"י הקשבה, איסוף נתונים ולימוד הכלים. אתם מורי דרך. תהליך שינוי, משמו כן הוא-תהליך-הליכה ,לא ספרינט וגמרנו. הוא יסודי והוא עמוק ,והצלחתו תלויה בסבלנות ובהקשבה שלכם. איסוף נתונים, שאילת שאלות ,מתן כלים ומשימה לבחירת המתאמן-יביאו אתכם להצלחת התהליך. לא לכל אדם, בכל זמן התהליך אתכם מתאים ,וזה לגיטימי. אנחנו לא מתחברים לכל אחד.. נכון? וישי לזה סיבה. לא קל להשתנות. לא קל לראות את האמת, וכוח המשיכה תמיד ימשוך אותנו למוכר ,לדפוס ההתנהגות הקודם ,גם אם אני יודעת את מחיר הכאב. לפחות אני יודעת מה המחיר. בשינוי אני לא יכולה לצפות את התוצאות מראש, אני יכולה לתכנן אותן, להתאהב בהן, אבל אין שום הבטחה שזה באמת יקרה. לכן-גם אם בתחילת התהליך ,יש בינכם התאמה, ושיח אימוני מרים ומוביל לאופטימיות ,עשייה ותוצאות. בשלב מסוים-המתאמן יעבור סוג שלנסיגה. ההרגל הקדום יחזור ,הוא יאשים מישהו בזה, לפעמים ם אתכם. ובשיח שלו תשמעו התעסקות באחרים ,האשמות, תירוצים, איכשהו מישהו אחר לא בסדר, ו בגלל זה יש להם לגיטימציה מצוינת לעצור הכול . תפקידכם, ולהגנתכם-ללמוד להיות עמידים מול הסיטואציות הללו, כי המתאמן לא רואה ולא יודע את מה שאתם כבר יודעים. כל האשמה כלפי האחר לעולם לא קשורה אליו. היא תמיד קשורה למתלונן עצמו. המתלונן כועס על עצמו, ואפילו לא יודע לעיתים על מה ולמה, אנחנו ,רובינו-פשוט למדנו לתקשר כך כישלונות וחוסר מוטיבציה ואיבוד שליטה. אימון הוא תהליך כייפי ,כי יש בו אנרגיה גבוהה, העצמה ,שחרור, רגשות נעימים-אבל בד בבד, הוא תהליך מעמת מאו -ד. יציאה מאזור הנוחות שלנו ,זה לא טבעי .הכי נוח זה לשבת בספה ולהתכרבל בפוך מלצאת לרוץ בגשם. .אבל מה יותר מייצר תנועה? תנועה להבדיל מתקיעות.. אימון תמיד צריך להיות מחובר לטבלת המטרה של המתאמן, תמיד. אם הוא ואתם לא תהיו מחוברים למטרה ,יש סיכוי שתיתקעו או תמצאו אותו מתווכח אתכם.. רצוי B הפער -המכשולים ביניהם – דעות מצוי A-עובדות +10000 ₪ בבנק בשביל טיול משפחתי באוגוסט לתאילנד אני בזבזן יש מלא הוצאות לבית 20000 מינוס הוא לא מכניס כסף הביתה זה סתם חלום, אנחנו לא מאלה שזה באמת יקרה להם. אחרי שהטבלה ברורה לנו, אנחנו רוצים ללמד את המתאמן בין עובדות לדעות. רב בני האדם, מאמינים למה שהם מניחים שנכון.. והופכים אותו לעובדה שאינה ברת שינוי. פריצת דרך בחייהם תקרה, כאשר בשלב ראשון יסכימו לשים סימן שאלה על ההנחות שלהם. ברגע שיש לי הנחה ,שהפכתי אותה לעובדה, אתעסק בחיי להצדיק אותה. אם הנחתי שאני בזבזנית ,אני משוכנעת שזה נכון, וזה ינהל אותי. בסופו של דבר ההנחות שלנו ברובן, גם מתגשמות.)אם אפחד לבקש העלאה בשכר מהבוס שלי, כי אתפוס אותו כמפחיד, זה מה שאראה בפועל, ואז לא אעז לבקש. החוכמה כאן, היא להבין שאין קשר בין זה שהוא מפחיד ליכולת לשי לבקש העלאה בשכר, אני צריכה להבין שאני חוששת מהתגובה הרגשית שלי לתגובה המפחידה, שאולי תבוא ממנו(, עכשיו לכו תוכיחו לאדם ,מתאמן, שאפשר להסתכל על ההנחות שלו אחרת? אז זה בדיוק התפקיד שלכם. בשימוש מותאם פר מפגש בשפת ה Z של המתאמן שלכם תוך כדי הקשבה שלכם, שאילת שאלות ולימוד הכלים ,תוכלו בהחלט לעשות זאת. הכלי הראשון, שיעביר אותנו שלב הוא "פתיחות למידע חדש" מטרתו, ללמד אתכם ואת המתאמנים שלכם לשאול. שאלות במקום להניח שהם יודעים למשל-אם אני אדם, שנפגע בקלות מאנשים ,השאלה הראשונה שאלמד היא : הוא ניסה לפגוע בי!)הנחה, תקיעות, פרשנות שלי( ועכשיו אני רוצה לפתוח את ההנחה הזו לפרשנות אחרות, הכלי שאבחר הוא סימן שאלה- הוא ניסה לפגוע בי? ואז אנחנו המאמנים נשאל: מה הוא אמר?)מבקשת דוגמה( איך את יודעת שהוא ניסה לפגוע בך?)מבררת עובדות מול דעות( שאלת אותו או הנחת ?)האם זו האמת?( מה הייתה הסיטואציה?)מלמדת "חמלה" והסתכלות על האחר, אולי היה עסוק? אולי אמרת משהו לפני? מה ההקשר בעצם( מה היית רוצה להבא שיקרה? מה תרוויחי מהבחירה? איזה מחיר עלולה לשלם על הבחירה? פתיחות למידע חדש ,נוצרת ע"י כך ,שאנו לומדים לשאול, לחקור. השינוי מתחיל ביכולת ובאימון שלנו, שוב ושוב על ההבחנה בין דעת לעובדות. מודל אפר"ת מלווים אותנו-אירוע /אדם/אני, פרשנות ,רגש ותגובה. אימון עובד על הפרשנות, כל כלי האימון ועבודת המאמן מכוונים לפרשנות. מודל א"ל חש"ש -אהבה, למידה, חופש, שייכות ושליטה ,יעזרו לנו לאתר על איזה ערך "יושבת" הדילמה של המתאמן, ואיך אהבה ולמידה יוכלו לעזור לו. האימון מלמד לאהוב את עצמך. לצורך כך תמיד תלווה אותנו המטרה שלו -גם הערכית וגם הפיסית .והקשר ביניהם. המטרה שלי היא ג'יפ תוך 3 חודשים כי בשבילי זה מסמל חופש בחירה. אז ,אחרי ששמנו לנו סימני שאלה על ההנחות שלו, והערנו את תשומת ליבו להבדל בין דעות לעובדות, אנחנו בעצם מלמדי אותו שעל מנת ליצור תוצאות חדשות ולהגשים את מטרותיו, נלמד אותו לחקור . ואז הוא ישאל ובצדק, מה אני עושה עם כל המידע הזה? איך אני אדע אם אני מחליט נכון? איך אני אדע אם אני צודק או לא? ומה עם כל מה שידעתי עד עכשיו? פה נכנס לי האימון השני בשלב הראשון של האימון, והוא תובנת השפע. התובנה מביאה לידי ביטוי קודם כל את ההארה, ש-מה שאני יודע ,הניסיון שלי, לא נלקח ממני. אלא הכלים שארכוש באימון, הם בנוסף. אז קודם כל אני צודקת, וגם יכולה להמשיך ללמוד. למידה והקשבה לאחר ,איסוף נתונים וידע, רק מוסיף לארגז הכלים שלי, ומייצר לי שפע של בחירות לעשות . אם עד עכשיו, כל פעם שהילד שלי בכה-נלחצתי ואצתי רצתי לרצות אותו, וזה לא משרת אותי, והמטרה שלי היא ללמוד להכיל שילדים בוכים, כדי לשחרר אותו ואותי לעשות דברים עבור עצמינו, אלמד כלים נוספים כדי להתמודד עם הסיטואציה הנ"ל . לדוגמה-הילד שלי בוכה כשאני נפרדת ממנו בעבודתי אחה"צ. זה גורם לי לא לקחת הרצאות נוספות. המטרה שלי-להעביר 8 הרצאות בחודש כדי להגיע ליעדים העסקיים שלי. עכשיו נשים סימני שאלה- הילד שלי בוכה כשאני נפרדת ממנו אחה"צ? -כן ואני ?,אני בוכה כשאני נפרדת ממנו אחה"צ? אז שנינו בוכים, אבל אני המבוגר האחראי, אז כנראה שאני צריכה להתחיל את השינוי אצליכן הוא נרגע וחוזר לשחק 5 דקות אחרי שאת הולכתבודקת עם המטפלת-מה קורה אחרי שהולכת? נרגעת ,מקבלת תמונה שלו עם חיוך לנייד ,ושומעת מוסיקה בכיף בדרך להרצאהבודקת מה קורה איתי 5 דקות אחרי שאני הולכת? -אז יכול להיות שאת לא משחררת אותו ולא רק הוא לא משחרר אותך? -כן… -כןאז את רוצה לעבוד על הפרשנות שלך לגבי לשחרר אותו? מה זה אומר לשחרר אותו? צריך אותיללכת ולהשאיר אותו בוכה, זה מבחינתי להתעלם מהצורך שלו בי. אני אימא שלו, הוא קטן והוא הוא צריך -כן, וגם אני צריכה לדעת שהכול בסדר שאני הולכת, שהוא לא נפגע מזה. נפגע ממה? -שזה לא יפגע בקשר ביננו, שהוא לא ירגיש נטוש את מדברת עליו. בואי נדבר עלייך. את יכולה לעשות המון דברים ,הוא ירגיש מה שהוא ירגיש .מה זה אומר עלייך? ,שאני משאירה אותו בוכה והולכת לעשות מה שאני אוהבתשאני אימא לא מספיק טובה משימה-מה אפשר ללמוד מהדוגמה דרך מה שלמדנו עד עכשיו? השתמשו בכלים שדיברנו עליהם עד כה. למשל זיהינו מטרה, זיהינו את הפער ,והבנו את המציאות שאלנו שאלות, נתנו לגיטמציה למקום הכואב, פתחנו את השיחה לכוון אחר לגמרי. זה כבר לא -אם אני הולכת, הוא סובל. זה כבר -יש סיכוי למצוא פתרון ששנינו נהיה מרוצים. ופה תגידו ,ובצדק ,אבל עדיין הילד יבכה. לא פתרנו את הבעיה.. ***זיכרו-המתאמן הוא מי שמגיע לתהליך ,לא מי שהוא מדבר עליו. לכן, הסיפור תמיד צריך לחזור אל המתאמן.****** אני מבינה שעדיין לא פתרנו את בעיית הילד הבוכה, כי אנחנו עדיין פה בפגישה, והוא לא. את רוצה להמשיך?-כן, בטח. בשביל זה באתי. מתקדמים לכלי הבא- המטרה, מזכירה-להרצות 8 הרצאות בחודש כדי להגיע ליעדים חודשיים. אני עוברת רגע לדבר איתה על המטרה שלה. מפרקים לגורמים בשביל מה 8 מטרות? מהו היעד החודשי? איך החלטת שזהו היעד החודשי? יש אופציות נוספות? שאלות מייצרות שפע של כווני מחשבה. התעסקות בה, ולא בילד הבוכה, מזכירה בשביל מה הגיעה אליי מזכירה לה את החופש שלה לבחור האנרגיה עולה ואז ,שוב-אבל הוא יבכה כל פעם שאצא.. ואז אני עוברת לכלי הבא, שנקרא "צדקנות" ,הכלי מדבר על גישה, ממנה אנחנו מקבלים החלטות לעיתים. לעיתים ,מעדיפים לשמוע עצמינו צודקים או שעובדתית, אין לנו ניסיון אחר. הילד בוכה. ואז אשאל -הוא תמיד בוכה כשאת הולכת **לא, תלוי עם מי הוא נשאר.. -הו! התקדמנו.. רגע לפני הפתרונות ,אני עוצרת וכותבת על הלוח את גישת הצדקנות: "כאשר אני מצדיקה את דעותיי /גישותיי/ תפיסותיי ומעשיי, למרות שהם אינם משרתים אותי ומובילים אותי להשגת מטרותיי **את צודקת, הוא בוכה. אבל למרות זאת, את רוצה למצוא פתרון. זה יכול לעזור לנו להבין, שסיפור הבכי, לא מוביל אותך להשגת המטרה שלך-להרצות. אז מה את מציעה שנעשה? ***חיוך-נמצא פתרון.. -את אומרת, שהוא לא בוכה תמיד ,תלוי עם מי הוא נשאר? ***כן, עם סבא וסבתא הוא אוהב להישאר. הוא אפילו לא שם לב שאני הולכת ,אני באה אליו להגיד ביי ביי. הוא אפילו אומר-אימא לכי, אני בוגר! -ומה עושה לך התגובה שלו? ***הוא נהנה ,אם הוא לא בוכה ,הוא נהנה. אני יודעת שהוא לא סובל, ואז אני נהנית ללכת)ערכים- חופש ושליטה( -איזה כיף. אז מה אפשר לעשות עם המידע הזה? ***לבקש מסבא וסבתא, שיסדרו את זמני הביקורים שלהם ,לפי ההרצאות שלי. לא חשבתי לעשות את זה…הנחתי שביקורים כאלה עושים רק בשישבת, כשאני נמצאת ומארחת. אני הכי אהבתי להישאר עם סבא וסבתא, לבד בלי הורים. שייהנה גם הוא מהחוויה האדירה הזאת. זוכרים זאת לנצח. האנרגיה של השיחה משתנה לגמרי ,ברגע שמדברים פתרונות. אנחנו עדיין בתוך השיחה, הכול תאורתי בינתיים בשלב הזה ,היא יכולה לשאול אותי-ואיך אני יודעת שאחזיק מעמד? ואיך אני יודעת שזו הדרך הנכונה? השאלה במקומה, כי אנחנו באמת לא יודעים מה יעבוד ומה לא .אבל, אנחנו כבר יודעים מה לא עובד, ומה היא רוצה שיהיה, ועם מי היא יכולה להצליח. כלומר, יש לנו סיכויים גבוהים יותר כרגע להצליח ,מאשר תחילת השיחה .אנחנו רוצים לסיים את מפגש ההכנה המנטלית בסיפור ה"יקום הפיסי" אנחנו יכולים להקשיב -לתוצאות. למה כוונתי? 1)האם הגעתי לתוצאה שרציתי או לא 2)האינטואיציה שלי-הבטן "מדברת", תחושת מוטרדות תגיד לי שכנראה סטיתי מהדרך)נדבר על זה גם בעקרונות ההצלחה(,תחושת שלווה ,שלמות תגיד לי שבחרתי נכון. במערכות יחסים, אנחנו מקבלים תגובות זהות, למשל-אדם מסוים במשפחה, שברור לנו שכל מפג שאתו יסתיים בריב. מה עושים? אני לוקחת אחריות ,ומחליטה לשנות את מערכת היחסים הזו. איך אני יודעת שאני פועלת נכון בדרך? איך אני יודעת שהגעתי לתוצאה או שסטיתי מהדרך? **מראה את סרטון המגדלור****,לפני זה מסבירה: בזמן מלחמת העולם השנייה ,במרחבי האוקיינוס האטלנטי ,היו בין כלי השיט 3 חוקים, כדי למנוע התנגשויות ותאונות ימיות: 1)אם 2כלי שייט נמצאים על אותו מסלול, מי שישנה את מסלול זה כלי השיט הקטן יותר 2)אם בכלי שיט אחד יש דרגה בכירה ודרגה נמוכה ,למשל-אדמירל ורב"ט, כלי השייט בו מפקד הרב"ט משנה את המסלול 3)אם אחד מכלי השיט אזרחי והשני צבאי, הצבאי משנה את המסלול. מראה את הסרטון: https://www.youtube.com/watch?v=KvRYd8U7qGY משרטטת את התרשים על הלוח/ דף ומספרת את הסיפור בשפה שלי: . בסוף המלחמה ,משחתת אמריקאית , עשתה את דרכה הביתה .על הסיפון עמד האדמירל, עטור אותות ונצחנות .לפתע מגיע אליו הנווט ,ומספר לו, שבמסלולם ,הוא מזהה כלי שיט נוסף "האדמירל אמר לו מיד "תפנה אותם 20 מעלות לצפון .וכך עשה הנווט "בתגובה ,קיבל במכשיר הקשר "אכן אנו במסלול התנגשות, זוזו אתם עשרים מעלות לדרום "!האדמירל שמע זאת ,וזעם, פנה בעצמו בקשר אל כלי השייט :"אני אדמירל ,פנו עשרים מעלות לצפון בפקודה בקשר נשמע המסר הבא ,תוך גיחוך קל "אני רב"ט, מציע לך "סטו אתם" :בשלב הזה ,רתח האדמירל ,והעביר את המסר הבא " אנו ספינת מלחמה .משחתת אמריקאית. פנו את המסלול במיידי" " רות קיבלנו אדמירל .כאן, המגדלור. עכשיו תחליט אתה"- מה הסיפור בא ללמד אתכם על העובדות בחייכם איפה אתם עסוקים באגו ומתנגשים .מי יכול לשנות מסלול ,המגדלור או המשחתת? המגדלור הוא התוצאות ,התכלס. מולו יש לנו 2 אופציות: להמשיך להתנגש או לתקן. אחרי זה מבקשת ממנה לספר את המקרה עצמו על התרשים, ושואלת: מה הסיפור בא ללמד אותך? **הסיפור בא ללמד אותי ,שאני המשחתת, רק אני יכולה לזוז. הוא ילד בן 4,הוא יבכה .אני אימא טובה וגם רוצה להרצות ,מה שצריך זה לארגן את סבא וסבתא מראש, ואם זה לא יקרה ,אז אחשוב על עוד פתרונות, או מעכשיו נלמד ביחד עם מי עוד אפשר להישאר ,ששנינו נהיה מרוצים. אבל ,בטח שלא אוותר על להרצות בלי לנסות אפילו פעם אחת… -אני שמחה לשמוע. אז מה את לוקחת השבוע? ****קודם כל וואו, מרגישה אחרת לגמרי ממה שנכנסתי. פתאום מרגיש לי אפשרי, אין קשר בין הבכי לזה שאני אמא טובה או לא.. 1)לדבר עם סבא וסבתא,ולתאם איתם את התאריכים 2)במקביל,להתרגל בינתיים לעוד אדם שיהיה לו נוח איתם..
