רגע של התבוננות, כי השנה הזאת – את הולכת להצליח בגדול. למה? כי זה מה שאת רוצה

או לפחות זה מה שאת אומרת שאת רוצה..

סליחה שאני מעצבנת קצת, אבל לפעמים זה ממש ככה. יש לחץ להצליח, להכניס כסף, לשווק, לאמן, לרוץ, להרצות, להשוות, לקנות, למכור.. אבל – רגע.. זו ההגדרה שלך להצלחה?

כמה זמן את והמתאמנים שלך, משקיעים בהענשה עצמית, הלקאה, רגשות אשם, ייסורי מצפון?

רק כי זה נוח. כן, כן. מה ששמעת. לסבול בראש זה נוח..

מישהו פעם סיפר לך, שאת מפחדת להצליח?

מישהו פעם סיפר לך, שכאשר את מרגישה תחושות אשמה וייסורי מצפון, זה רק בגלל שאת מפחדת להצליח?

שאצלך, ההצלחה שלך, קשורה באיזושהי נוסחה, שתוחזקה היטב משחר ילדותך, שטוענת- שאם את תצליחי- מישהו אחר נפגע?

 

אני לוקחת סיכון פה. הימור גדול.

כל הכתוב כאן הוא מניסיוני בלבד, אבל –

אם את רוצה לדעת איך נפטרתי מרגשות האשם וייסורי המצפון הקשורים בילדים שלי תוך 24 שעות – הישארי איתי פה!

זה לא נעים לגלות, בוקר אחד, שכל מה שחשבת על עצמך, על ההתנהלות שלך, על היעילות שלך ועל הקשר בינם לבין התוצאות שלך – זה בדיוק מה שגורם לך לכל כך הרבה רגשות אשם, כאב, תסכול ותקיעות.

זה עוד יותר לא נעים לגלות- שאת מפחדת מהפחד.

את מפחדת להרגיש את הרגש הזה. שמישהו כועס עלייך, פגוע ממך, עצוב בגללך.

את פוחדת להגיד ליקירייך "לא", כדי שלא יגרמו לך להרגיש את הרגשות ה"לא נעימים" האלה.

את פוחדת מעצמך! ואת לא אשמה! ככה חינכו אותך!

לא לימדו אותנו לנהל את הרגשות, לא לימדו אותנו להגיד "לא".

לימדו אותנו לרצות אחרים (to PLEASE others). אם לא עשית מה שרצו ממך – לימדו אותך התניה – את תשלמי על זה… כלומר, רוב חייך הושקעו בהבנה שאינך חופשיה לעשות כרצונך.

נכון-  רצו שתהיי מאושרת, אבל לא בתנאים שלך.. תעשי מה שאומרים לך –

ואם לא-תקבלי עונש, כעס, עלבון, בכי והאשמה!

 

עייפתי מתחושות האשם האלה. עייפתי מאנשים חסרי אחריות לאושרם הפנימי. עייפתי מעצלנים וקשקשנים.

כאלה,שיש להם הכל, ויכולים לייצר הכל, ללכת לקבל טיפולים ועזרה – אך לא יעשו זאת, כדי לא להשתנות.. ובזמן הזה, מאשימים כל מי שמחייך ומגשים עצמו לידם.

בחרתי לסלוח להם, לסלוח לי, ובעיקר בעיקר להבין את מנגנון רגשות האשם וללמד אותו.

כיום – כשאת ואני מאמנות, יש לנו אחריות "אקולוגית".

את ואני, חוליות דומיננטיות ב"שרשרת המזון" האנושית, שאחראית שהטוב בין בני אדם יעבור הלאה, ולא ייתקע.

אם אני תקועה ברגשות האשם שלי, כי חשבתי שאם אעשה כרצוני – מישהו אחר ייפגע – ואני איענש – אני בעצם יוצרת את הפחד הכי גדול שלי במו ידיי.

 

את אחראית לילדים שלך, ולעתיד שלהם. 

והתפקיד שלך ללמד אותם לשמוע "לא"! כדי שילמדו לייצר פתרונות בעצמם.. ויהיו יזמים כמוך.

ללכת ליומך, כשהם נשארים בוכים בגן! כי זה עובר דקה אחרי שאת הולכת.. ואת באמת רוצה שהם ילמדו להשיג בחייהם דברים בעזרת בכי?

והתפקיד שלך, הוא לחשוב אחרת לגמרי מהמקובל, כלומר להקשיב אך ורק לעצמך, ולכל מה שאת אומרת לעצמך במהלך היום, כדי להוות מודל חיקוי ולעמוד במילתך – "אין אף אחד כמותכם".

החינוך שקיבלנו, שצריך להתאים עצמינו לזרם מקובל, בעיניי לא מתאים לכולם.

אם בחרת להיות מאמנת, בוודאי שלא לך.

אני לא אומרת שזהו, את מאמנת, אז אסור לך להרגיש. להפך – תרגישי – אבל תביני שזו הדרך שלך –  לפצח את שיטת האימון הבאה, שתסדר לעוד כמה משפחות את החיים.

קחי לך משימה לשבוע:

רשמי לך כל פעם שתאמרי לעצמך משפטים שמתחילים ב"הלוואי שיכולתי ".. "הלוואי והיה לי"…"איך בא לי.." …"אם רק הייתה לי עזרה "….

כן! עזרה! שמעת נכון – פרפקציוניסטית טוטלית שיכולה הכל לבד ואף אחד לא מספיק טוב כמוך, שכמותך!

ולמה אני מתכוונת?

1. "אין לי זמן לנשום"
   

   לאן את ממהרת? מה את כבר צריכה להספיק? למי בדיוק את דופקת חשבון? את אוהבת לשמוע את עצמך אומרת את המשפט הזה? את מרגישה חשובה, עסוקה ומשמעותית? אז זהו שלא. אם תסתכלי טוב, תראי שכל הזמן הזה, ברובו, מושקע באחרים. ברצון לקבל פידבק, שלעולם לא מגיע. לא בך ובמה שאת באמת רוצה להצליח בו.

2. "להשקיע כסף – קודם כל בעסק, ואחר כך בעצמך, בית, משפחה"

   ואז מה? יותר מטלות, יותר עבודה, פחות שליטה, יותר נקיפות מצפון. אולי כדאי להתחיל קודם להשקיע בעזרה בתשלום בבית, כדי שהזמן של המשפחה יהיה באמת איכותי?

3. "אני מאמנת, אז אני כבר יודעת ניהול זמן"

   את יודעת, אין ספק. להסביר לאחרים את השיטה. אבל האם את מבינה את הלוגיקה של התאוריות האלה?
   השיטות הרווחות מלמדות אותך לתכנן, אותך לעשות, אותך לארגן, אותך לשאול, קצת לשחרר לאחרים, אבל הן לא מלמדות אותך שיכולים לקרות כמה דברים במקביל, ללא נוכחותך. ואז השיטה מבאסת, ומתאמנים פורשים ממנה, כי לכתוב לעצמם משימות, ולא לבצע, הם כבר יודעים בלעדייך.

4. "אני מאמנת – אז אני לא צריכה אימון"

   די נו.. ברור שאת יודעת מלא דברים, אבל כדי לגדול ולצמוח בהתפתחות העסקית שלך את צריכה להיות פנויה לכך. יש כל כך הרבה דברים שאת יודעת ורוצה לעשות, אבל לא יכולה, כי הזמן שלך מושקע במחשבות על אחרים. השחקנים הכי חשובים בעולם, מלווים על ידי מאמן. לא כי הם לא יודעים לשחק, אלא כדי שיהיו מרוכזים רק במשחק ויביאו ניצחון. ולא יתעסקו בשאר הדברים המטרידים. כדי שיהיה מישהו שיאמין בהם, יראה להם מתי הם עושים שטויות, יזכיר להם כמה הם אלופים.. מאמנים!

5. "אני לא משקיעה מספיק בילדים"

   את כן, השאלה איך נראה הזמן שלך איתם, והאם הוא יוצר לך רגשות חיוביים או נקיפות מצפון..? אז מה יאפשר לך להיות עם הילדים זמן איכותי באמת?

ההצלחה שלך!

חישוב מסלול מחדש לכיוון ההצלחה שלך..

הפוך לגמרי מהמסלול שבורח מעימותים ותסכולים של אחרים.