וגם – למה "ירידה במשקל" או "רווחה כלכלית" ואפילו "זוגיות", הן לא באמת מטרה בתהליך
מתאמנים מגיעים עם מטרות
כל אחד יכול לקרוא למטרה בשם אחר: חלום ,פנטזיה, יעד ,משימה. בסופו של דבר מטרה היא מטרה. ומטרה היא צורך. ולפעמים היא חוסר כואב. לפעמים המתאמן מאמין שישיג אותה, ואז יקרא לה חלום ולפעמים יגדיר אותה כ"פנטזיה", ופנטזיה הרי לא אפשרית.
יש כאלה שיגידו שאין להם מטרה – אם הם רוצים משהו, הם פשוט הולכים ועושים (אין דבר כזה שאין מטרה בעיני, יש מטרה שאני בוחר לא להגיד או אני מתחייב רק לדברים שבוודאות אשיג, ורק אותם אגיד בקול רם. את השאר פשוט התרגלתי להשתיק לפני הרבה שנים). גם לשמר את מה שיש לי עכשיו בחיים, ושלא ישתנה, זו מטרה. מטרה שמביאה לידי ביטוי ערכים כמו שליטה, בטחון, וודאות. את מה שיש לי עכשיו אני מכירה ואוהבת ולא רוצה לאבד את זה.
ישנם מקרים, בהם המטרות משתנות תוך כדי המפגש. מתאמן יגיע עם מטרה מסוימת ואחרי 40 דקות של אימון איכותי תבינו יחד שזו לא המטרה בעצם…
לדוגמה – מתאמן שרוצה לרדת במשקל. זו לא מטרה מדויקת. כן, זה רצון וזו החלטה אך לאו דווקא כזו שתניע אותו הלאה לכדי פעולות והגשמה.
מה כן?
או.
התשובות נמצאות בשאלות שלך המאמנת, ובהתייחסות שלך לתשובות של המתאמן אליהן.
למשל – לאיזה משקל אתה רוצה להגיע? בשביל מה? מה תאמר על עצמך ביום שתגיע ליעד?
ממי אתה רוצה לשמוע פרגון ביום שתגיע ליעד?… הופה!!! פה נגלה בסבירות גבוהה את העניין האמתי.
ונגיד שפה גילינו, שהוא רוצה שאשתו תחזור להחמיא לו. ותפסיק להציק לו על כמה שהוא אוכל.. שהם רבים ללא הפסקה והיא מקניטה אותו ליד כולם. וזה מזכיר לו את התקופה שהייתה לו בתיכון, ובגלל זה הוא לא הלך לקרבי, ומרגיש תחושת פספוס. והנה התהליך האמיתי. שם הוא נמצא. הנה תהליך אימוני, של אהבה עצמית. של אהבה לנפש ולגוף. להפוך את האוכל מעונש לאמצעי טיפוח וביטוי של אהבה עצמית ומחשבה. של החזרת הערך העצמי בעיני המתאמן כלפי עצמו.
ואת? כן ,כן, את. מאמנת..
איך את מתייחסת למטרות שלך?
הנה שיתוף אישי שלי, טרי טרי כמו ריח של גשם באמסטרדם על הבוקר.
שלשום חזרתי מטיול יומולדת ארבעימוש שלי באמסטרדם.
פעם ראשונה שלנו בלי ילדים, בחו"ל.
לפני הטיול, הייתה לי דלקת רצינית בברכיים, בקושי הצלחתי ללכת.
אומרים ברפואה הסינית, שכשיש דלקת ברכיים, זה מסמל פחד מאוד גדול.
אני רוצה מאוד להתקדם, לפרוץ, אבל יש שם פחד גדול, שאני לאו דווקא מודעת או מבינה אותו, שמפריע לי להתקדם הלאה..
כל שנה, מאמצע פסח ככה, אני נכנסת למין תקופה מערבולתית.
אני מבינה ששינוי צריך להגיע, ואני לא בדיוק יודעת מהו. אני מצוברחת יותר, מחפשת יותר לברוח מהרגיל והמוכר, מבינה ומתעייפת מלרצות אחרים, רוצה מאוד לגדול בעסק ולפרוץ – אבל לא יודעת בדיוק מה ואיך.
מה גם שהילדים גדלים שלושתם יחד, כמעט אותו גיל, ומאתגרים בציפיות שלהם ובצרכים שלהם (שיהיו בריאים ,לא מתלוננת).
יש לי צורך עז יותר בלהיות בשקט ולבד מצד אחד, מצד שני הדרישה שלי לתשומת לב מאחרים – עולה.
עד שנה שעברה, התקופות האלה היו נראות לי מאוד דרמטיות, סופניות, טרגיות ושאינן ברות חלוף. זהו, זה בא להישאר.
היום אני כבר מבינה, שהעמסתי על עצמי יותר מידי, בתוך מעט מידי יכולות פר זמן ספציפי, והמשכתי, והמשכתי, והמשכתי, והמשכתי. וזו גם תקופה כזו, שכל ניסיון לתקן, הוא לא באמת הפתרון.
הפתרון כמעט תמיד הוא הכי פשוט שיש.
הוא משחרר הרגל או תפיסה, שהחזקתי המון שנים, והפתרון יתגלה אם אעשה פעולות שאני כבר יודעת שיעבדו לי.
אני דווקא שייכת לזרם של אנשים, שאולי לא ידעו שהם בזרם שלי. מה שעושה לי טוב, אני עושה אותו שוב ושוב. אני כן חוזרת לאותו מקום בחו"ל אם היה לי כיף, אני אלך רק לירקן שאצלו תמיד האבטיח טעים, גם אם הוא מרחק נסיעה ממני, לג'ימבורי הזה שתמיד ריק בשבת בבוקר ולאותה מטפלת ברפואה משלימה, שתמיד מצליחה לשפץ אותי פיסית.
להרגיש טוב, ולהגיע ליעד, זה אחלה. השאלה אם מבינים בדיוק מה היעד אליו רוצים להגיע, ומהו הערך שמנחה אותנו בבחירה של היעד הזה.
למשל – הערך הכי חשוב בחיים שלי, משחר נעוריי, הוא חופש!!
איך אני מביאה אותו לידי ביטוי ביומיום שלי? בבחירת העיסוק, בקהל שלי, בבחירת ההצעות שאני מקבלת. האם בבחירות שלי אני שמה לב לזהות אינטרסים או שאני מרצה?
אי אפשר לזייף כן. היכן שאני אומרת "כן", ולא רציתי להגיד, אני מרגישה את זה. זה מטריד אותי.
בתחילת השנה, הבנתי בעקבות בעיה שיש לי עם בתי הקטנה, שאני השנה הולכת להיות בלי צהרונים. משמע, לסיים כל יום עבודה שלי בשעה 14:00. וזה קרה בשבוע הראשון של ספטמבר, כשהתחייבתי לחצי שנה להעביר 5 קורסי אימון ויזמות עסקית בהובלתי!!
פגיעה בחופש? ברור.
אבל, אם הערך שלי בחיים הוא חופש, שאלתי את עצמי מחדש – "איפה אמצא את החופש שלי עכשיו? אין בלוח הזמנים הזה דקה לנשום!". רק בחנוכה הצלחתי להתאפס על עצמי מחדש.
אני שואלת את עצמי כל יום – מה המטרה שלך?
נגיד שהיום קמתי ואמרתי: אני רוצה השבוע כל יום להרוויח 1000 ₪ נטו. איך נמצא פה חופש?
החופש נמצא בבחירה שלי בפעולות שאעשה על מנת להגיע לסכום הזה!
כמה פגישות אישיות ביום? האם התמחור הולם את החופש שלי?
כמה הרצאות יכולה לסגור? האם החופש שלי בבחירת ההרצאות בא לידי ביטוי?
איך 1000 ₪ ליום, שהם 5000 לשבוע עבודה – מביאים לידי ביטוי את החופש שלי?
איך אהיה עם הילדים כשבחרתי לו"ז כזה?
יש לי זמן לכתוב? שכתיבת תכנים, זהו היעד ל- 3 חודשים הקרובים. כדי לאפשר לי יותר חופש בהמשך..
שאלות על יעדים ומטרות
בעזרת שאלות כאלה על היעדים ופירוק לאחור של מטרה, גם לחלק התוצאתי – פיסי שלה, וגם לרווח הערכי ממנה, אני מצליחה לתכנן ולתקן את הדרך שלי, לפי התוצאות שמתקבלות
בתקופות עמוסות מידי. אני מבינה שאני לא במקום הערכי שלי, למרות שבתוצאתי – כן! ו- זה חשוב להבדיל!
החלומות שלנו, תמיד "יושבים" על נוסחת ה- "אם – אז"….על המחשבה שאם אהיה רזה ועשירה, אז אוהב את עצמי.
אהבה עצמית מתחילה ביום שאני מבינה שקודם כל מגיע לגוף שלי להיות בריא ומגיע לי שיהיה לי כסף. קודם כל ללמוד אהבה עצמית, ומתוכה להכין תוכנית קדימה להגשמת המטרות.
אז מה אתן אומרות? מתחברות?
רוצות לשלוח לי את החלומות שלכן, ונכין יחד תוכנית במייל?
מוזמנות-
imun@inbalabutbul.com